העיקרון המנחה בטיפול בבני נוער הוא יצירת מרחב מאפשר ובטוח שבו הנער יכול להרגיש בטוח לבטא את עצמו. היכולת הזו לא תמיד מובנת מאליה היות ובקשר בין הורים לילדים קשה עבור ההורה למצוא את המיקום הנכון מול הנער. ייתכן ואמא דואגת ורוצה לדעת יותר ממה שהנער רוצה לשתף וייתכן והאבא מרוחק ופחות משתף בעצמו והנער לא רגיל לבטא רגשות באופן ורבלי. ייתכן כמובן גם מצב של אם שפחות רגישה או אב שמאד רוצה לשוחח והנער מקים מולו חומה מסוימת.
בטיפול הרעיון הוא ליצור עבור הנער מרחב בטוח שמאפשר לו גם לדבר וגם לשתוק. לא פעם משחק או שיחה על ספורט או מוזיקה או תחומי עניין שונים של בני הנוער מאפשרת להפיג את העומס הרגשי שקיים בדיבור ישיר על נושאים "כבדים". כמו כן לבני נוער רבים הפרעות קשב וטווח קשב קצר יותר משלנו המבוגרים מסיבות שונות , אולם תכונה שמשותפת לרובם בימינו היא שהינם בני דור הסמארטפונים והם רגילים לקבל מסרים מהירים במנות קצרות.
כפי שהסביר לי אחד בני הנוער בהם אני מטפל בעודו מציג לי סרטון טיקטוק של 700 פריימים שונים של נפילות ורעשים דחוסים למספר שניות: "לנו יש את ההומור שלנו ואתה זקן ולא תבין אותו".
חייכתי לעצמי כי נזכרתי בתקופה בה הייתי בעצמי נער ומי חלם אז שיום אחד השיר של אלן פארסונס פרוג'קט "old and wise" ייוחס לי באיזשהו אופן (לפחות הקטע של הזקנה).
עם השנים והתהליכים שהבשילו בי כאדם וכמטפל קבלתי הבנה ופרספקטיבה מתי לדבר ומתי לשתוק ובעקר להיות גורם מאפשר ביכולת של בני הנוער לחוות מרחב שיש בו מרחק נכון שמאפשר ריפוי וצמיחה. בתוך המרחב הזה יכול הטיפול להתפתח בקצב ובזמן שלו כשאני לעיתים מעודד דיבור ולעיתים מעודד עצירה לשם בדיקה מה קורה עכשיו בחדר והאם הנער זקוק לאיזושהי פאוזה לעיכול או לעיבוד של התוכן שמובא.
