טראומה וריפוי בישראל

חווית טראומטיות הינן חלק טבעי מחיינו. אין אדם שלא נחשף בשלב כשלהו בחייו לחוויות קשות. זה יכול להיות ממש חוויה שעברתי כגון תאונת דרכים או פגיעה אלימה , זה יכול להיות כעדות לסבל של חברים בשדה הקרב או בשירות הצבאי או הציבורי וזה יכול להיות ששמעתי על מישהו קרוב שקרה לו משהו קשה שהשפיע עלי מאד.

עננים של דאגה
כאשר אנחנו חווים חוויה טראומטית או שומעים על משהו טראומטי התגובה הטבעית שלנו היא בהלה, דאגה ואף חרדה במקרים מסוימים. למעשה, החיים במציאות הישראלית המורכבת כל כך מבחינה ביטחונית חושפת אותנו באופן יומיומי לחששות ופחדים שיכולים בעוצמה מסוימת ואם הם נמשכים זמן רב לעורר בנו טראומה. אם מדובר על מגורים באזור קו עימות, חשש מפיגועים ופעולות טרור או דאגה כנה לשלומנו או לשלום יקירינו בעת פעילות בטחונית או מצב של חוסר שקט במדינה.
החשיפה המתמשכת לאירועים שנתפסים כמסכני חיים משפיעה על מערכת העצבים שלנו ומביאה איתה חוסר שקט ודאגה שפעמים רבות אנו מדחיקים ומנסים להתעלם מהם ולהמשיך בשגרת חיינו משום שחייבם לשמור על השפיות ולקיים אורח חיים שגרתי למרות ועל אף האיומים.
המפתח לשמירה על איזון
אולם, מה ניתן לעשות במידה ואני מוצא/ת את עצמי בחוסר שקט שלא ניתן יותר להתכחש לו? מה אם למרות הרצון שלי להיות חזקה עבור בניי המשרתים בצבא או למרות הרצון שלי להיראות חזק עבור חבריי לשירות או עבור משפחתי- אני כורע תחת העומס ומרגיש שחוסר השקט מכרסם בי?
קודם כל המפתח לשמירה על בריאות נפשית ואיזון הוא באופן מפתיע לא לנסות ללכת נגד הנפש שלי. הדחקה יכולה לשרת אותנו עד גבול מסוים ואם את או אותה חשים שלא ניתן יותר להדחיק את הדברים חשוב לתת להם מקום.
למה הכוונה בלתת מקום?
הנפש שלנו בנויה כך שמעבר לעוצמה מסוימת הדברים חייבים למצוא פורקן או מענה. כלומר, כאשר אני מוצא את עצמי לא נרדם בלילה, מזיע במיטה ומתעורר בסיוטים או חש צורך להשתמש בסמים או באלכוהול לא סתם כדי לתפוס ראש אלא כבריחה מהמציאות וכי איני יכול יותר לשאת את הדאגה או החרדה או הזוועות עליהן אני חושב, או כשאני לא מתפקדת וצריכה לקחת ווליום בסתר ולהסתיר עד כמה אני בחרדה כשהבן נמצא בשירות הצבאי או בטיול בדרום אמריקה– אז חשוב לתת לדברים מקום.
הכוונה בכך היא להבין כי הדחקה לא תעזור וכי צריך למצוא דרך להתמודדות בונה עם המצוקה.
גיבורים חסרי חת
כאן המקום להעיר כי כולנו גדלנו בהשראת סרטים שונים ומשונים החל ברמבו וקומנדו דרך סרטים של קלינט איסטווד כמו הטוב הרע והמכוער או סרטים כמו הסנדק, סופרמן או באטמן גיבורי העל. בנוסף מילדות סיפרו לנו על גיבורים חיים כמו יוני נתניהו במבצע אנטבה או אביגדור קהלני ומורשת הקרב שלו, כוח צביקה, חנה סנש, שרה גיבורת ניל"י- אנשים שתמיד התמקדו באתוס שנוצר סביבם ובהילת הלוחם שהקריב את נפשו באומץ וללא חת שנוצרה סביבם.
במקרים רבים אנו והורינו גלדו והתחנכו על האתוס של הצבר הלוחם שממשיך קדימה בכל תנאי לבנות ולהיבנות. למי בכלל היה את הפריבילגיה לדבר על רגשות ועל טראומות? מי שעשה זאת נתפס כחלש וכנטל.
השינוי בחברה הישראלית בנוגע לטראומה
עד שנות ה-80 בישראל אף אחד לא שמע ולא דיבר על מושגים כמו הלם קרב ופוסט טראומה והתפיסה הייתה שלמי בכלל יש את הפריבילגיה לבכות ולהתלונן כשאחרים נתנו את נפשם ויש מדינה לבנות ולהגן עליה.
לאחר מלחמת לבנון הראשונה שהייתה נקודת מפנה בתודעה הציבורית, ממש כמו מלחמת ויאטנם בארצות הברית, החברה הישראלית נאלצה להתמודד עם מקרים רבים של לוחמים שלא עמדו בעומס הזוועות שפגשו בשדה הקרב. בחורים צעירים שראו את חבריהם מתפוצצים לנגד עיניהם או חוו את האלימות והאפקט שיש למלחמה על נפש האדם, חשו במשך שנים את המלחמה מכרסמת בנפשם ומשפיעה על חייהם באופן שלא שיערו.
לכך הצטרפה האינתיפאדה הראשונה שהמחישה את המורכבות של חשיפה ללחימה ואיום מתמשכים כמו גם את העובדה שישנה השפעה ללחימה על הנפש – ללא קשר למידת ההצדקה שמוצאים ללחימה. כלומר, הלחימה משפיעה על לוחמים מכל קצוות העם מימין,שמאל ואמצע והעובדה הזו החלה לחלחל במקביל לעובדה שבישראל המודרנית החלו להבין את החשיבות של העזרה הנפשית ומקצועות בריאות הנפש לעזרה הקלה וסיוע בהתמודדות עם מצבי הלחץ והדחק.
סלע המציאות
בהדרגה העוסקים בבריאות הנפש בישראל החלו לתת מקום לתופעת הפוסט טראומה והנושא עלה למודעות. ישראל הפכה בכורח הנסיבות ומעצם היות האוכלוסיה בה חשופה במיוחד יחסית לעולם לאירועים בטחוניים ואזורי עימות, לזירת למידה עולמית בנושא הפוסט טראומה.
כמעט לא ניתן להעביר את החיים בישראל ללא שתידרש מהנפש איזושהי התייחסות לעובדת נוכחותו של המוות בחיינו ולנוכחותה של אלימות כחלק מהקיום האנושי.
התגובות לאלימות זו הן שונות- החל מרצון להתנתק ולברוח להודו אחרי הצבא שלעיתים הופך לניסיון לחיות את החיים הרחק מהרעש וההמולה של החברה הישראלית. המשך בבריחה לסמים ומסיבות טבע שעם השנים מצטברות לקושי לעיתים לתפקד במה שאנו קוראים המטריקס או המיינסטרים ורצון לחיות רחוק מההמולה- רצון שמבטא משאלת נפש אוטופית שמתנפצת הרבה פעמים על סלע המציאות.

כמובן שבמידה ומצאת את שלוות הנפש שלך במסע האישי שלך אשריך וטוב לך. בעולם יש אנשים רבים עם נתיבים שונים ואין תבנית אחת של חיים שמבטיחה את האושר. להפך, רבים וטובים בורחים לתוך שגרה מכנית של נהייה אחרי החומר שמרוקנת את הדברים מתוכן. הכוונה היא למצב שבו המסע האישי לא מביא את השקט או הצמיחה המיוחלים והתנועה בנתיבי החיים נדמית כהמלטות מהטראומה ללא הצלחה להגיע למקומות של peace of mind.
לעשות שלום בתוכי

היכן שלא בחרת למקם את עצמך מבחינה גאוגרפית- התנועה החשובה היא התנועה פנימה. לתוכך. ההתבוננות השקטה במה שיש בפנים והאופן בו אתה מגיב למציאות מאפשרת קריאת כיוון שגם אם לפעמים יכולה להיות תובענית מבחינה רגשית היא מומלצת מדי פעם. לראות מה שלומך, איפה אתה ממוקם בציר של סערה פנימית תמידית מול היכולת לגעת בשלווה, גם אם היא באה והולכת, ללא סיוע של תלות בחומרים חצוניים או גרויים שמהווים הסחת דעת.
מי שנושא עימו טראומה אם עקב השירות הצבאי או עקב פגיעה מינית או עקב חוויות קשות שעבר בנעוריו או ילדותו, לא יכול לברוח מהמציאות- זו האמת. הריפוי והצמיחה האישית נעוצים ביכולת למצוא דרך לעשות שלום בתוך האדם. לתת מקום לחלקים השונים של נשמתו ולהצליח לעשות אינטגרציה בין המקום הפגוע ובין כוחות החיים ויכולות הריפוי הטבעיות של הנפש והנשמה.

כלים לעשיית שלום פנימי
אחד הכלים לעשות זאת למשל הוא דרך עיסוק באמנות. במסגרת שאני מנהל אנשים עם פגיעות פוסט טראומטיות קשות מוצאים ריפוי ביצירה האמנותית. אנשים שלא ציירו או לא עבדו בפסיפס או קרמיקה או עץ לומדים בתוך השקט שהמסגרת מספקת ליצור ולהתפתח. לאמנות יש כוח מרפא.
כלי נוסף שמאפשר את הנגיעה בשקט שנדרש כל כך לנשמה הוא המדיטציה. דרך לקיחת פסק זמן שקט מספר פעמים בשבוע האם לומד להכיר את הזמזום של עצמו ובהדרה מפנה מקום לשקט להגיע.
דרך נוספת היא להיות במגע עם הטבע. שהות בטבע- ללא יומרה מיוחדת- יש בה יכולת ריפוי שמשפיעה הן על הגוף והן על הנפש.

ליווי מקצועי בנתיב הריפוי
הטכניקות שהזכרתי הן חשובות ועוצמתיות אך לשם ריפוי של פוסט טראומה דרוש הרבה פעמים ליווי מקצועי אם בשיחה ואם דרך טכניקות של גוף נפש שיאפשר הובלה בנתיב של החלמה.
לבד הרבה פעמים קשה לנוע בנתיב הזה משום שהמיינד קופץ, המחשבות כל הזמן זזות הלוך ושוב אל השקט ואז אל הטראומה וקשה לנוע בקצב אחיד ועקבי.
הזמנה אישית
אני מזמין אותך לטיפול שיאפשר לך לנוע במסלול בטוח שיש בו גם הבטחה לאינטגרציה בין מי שהיית למי שאתה היום וגם יכולת לגעת בריפוי ובתקווה בעזרת כל הטכניקות שהזכרתי ובעיקר תוך מתן ליווי אחראי ומסור שיאפשר לך לבטא את עצמך כמו שאתה ויחד עם זאת להתמיד בנתיב שמוציא ממעגל הטראומה ומעגל החשיבה המייגעת והבלתי פוסקת לעבר תנועה חדשה, קטנה, צנועה, עדינה אבל יציבה, תנועה לעבר הריפוי.

צור/צרי קשר דרך הנייד 0525385880
או דרך האתר או דף הפייסבוק

פורסם בקטגוריה טיפול נפשי. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *