טראומה בעקבות אשפוז פסיכיאטרי ראשון

אשפוז פסיכיאטרי ראשון יכול להיות חוויה שמהווה בעצמה טראומה ורק מוסיפה לסבל ולבלבול שחווית בעת המשבר הנפשי שהביא לאשפוז.
כמי שליווה רבים וטובים שהתמודדו עם משבר פסיכיאטרי נתקלתי לא פעם בתופעה בה האישפוז עצמו נתפס כטראומה שיוצרת סבל ומלווה את האדם שנים רבות אחרי שהסתיימה ומתבטאת בפחד להגיע לאישפוז נוסף.

הקושי במפגש עם המחלקה הפסיכיאטרית הסגורה
המחלקות בבתי החולים הפסיכיאטרים, במיוחד המחלקות הסגורות אינן מספקות למרבה הצער חוויה מרגיעה בלשון המעטה. במצב של משבר נפשי חריף בו אתה חווה חוסר שקט, חוסר יציבות ומשבר- אתה זקוק יותר מכל למילה טובה, וסביבה תומכת ומרפאה שתסייע לך להשיג שקט ואיזון נפשי. לא מעט אנשים חווים טראומה בעקבות אשפוז פסיכיאטרי ראשון שרק מוסיפה למצבם העדין ממילא.
ברוב המחלקות בבתי החולים הפסיכיאטרים לצד העובדה שיש במחלקות צוותים מיומנים עם הרבה ידע ורצון טוב- העומס במחלקות הוא גדול, הצפיפות גדולה ובדרך כלל אין יותר מדי שפע של פעילויות מרגיעות ורוב היום דיירי המחלקה מסתובבים בחוסר מעש כשברקע דולקת טלוויזיה גדולה שלא בדיוק משדרת תכנים שמסייעים לריפוי.
הטיפול בבתי החולים בעיקר נשען על טיפול תרופתי ומספר שעות מצומצם של ריפוי בעיסוק ולמרות שהטיפול התרופתי הרבה פעמים מרגיע ומייצב למרות שהוא סובל מיחסי ציבור גרועים בציבור, חסר מאד טיפול פסיכותרפויתי משמעותי וחסרה סביבה תומכת ריפוי ופעילויות שהוכחות במסייעות בריפוי הנפשי ומתמקדות בקשר גופנפש כגון מדיטציה, מיינדפולנס, טאי צ'י, יוגה וכן קבוצות טיפוליות שמערבות פעילות יצירתית ועושות שימוש באמנות ובדרמה.
בנוסף לכך המבנים פעמים רבות הם מיושנים ואינם מספקים מרחב מספיק ומזמין מבחינה אסתטית. יש חשיבות רבה בזמן משבר נפשי ליכולת להיות במגע עם נוף טבעי ופתוח ובדרך כלל כשאתה רואה קירות סביבך ויוצא לעשן בחצר קטנה ותחומה זה לא מסייע להיפטר מתחושת המחנק שמביא איתו המשבר הנפשי.
בנוסף למרות שהפסיכיאטריה בימינו התקדמה רבות בתפיסתה את המטופל ובהבנה כי הגיע הזמן להיפטר מהמודל הרפואי בו הפסיכיאטר הוא כל יכול והמטופל אמור לציית ולשתוק, הרי שהעובדה כי פרקטיקות כגון קשירה ותאי בידוד עדיין קיימות מלחיצה ומאיימת עבור מטופל שמגיע למחלקה פסיכיאטרית בפעם הראשונה.
הפרדוקס הוא שבמצב שנקרא בלשון מקצועית "מצב פסיכוטי" וכולל רגישות יתר למראות וקולות תחושה של הצפה פנימית והרבה פעמים גם עמידה על המשמר חשדנות וחוסר שקט רב- במצב כזה האישפוז הרבה פעמים מביא לשיפור ויכולת להתאזן למרות החסרונות שצוינו קודם.
הסיבה היא שבעוררות היתר ובתחושה שהכל פתוח וכל החושים עובדים באובר ובפעילות יתר, יש משהו נכון בלהתכנס פנימה ולהרגע ולחזור למצב שמאפשר תיפקוד בסיסי.
הזמן לרפואת נפש חדשה
העניין הוא שהריפוי יכל להיות הרבה יותר אינטגרטיבי ורך במידה והיו מתקיימים תנאים אחרים בבתי החולים שאינם מתאפשרים למרבה הצער מטעמי תקציב וטעמי תפיסות מיושנות שעדיין קיימות לצד הרעיונות החדשים והקידמה. זהו תהליך שקורה בעולם בריאות הנפש והוא הדרגתי.
בעולם יש היום מודלים אחרים של ריפוי למצבים פסיכוטים שדוגמא מעולה אליהם ניתן למצוא בפרוייקט שמתרחש בפינלנד ונקרא דיאלוג פתוח. בהשראת פרוייקטים מסוג זה החלו בארץ לדבר על תפיסות חדשניות לטיפול בפסיכוזה ואף להפעיל מעט מסגרות שמהוות חלופה לאישפוז ומתנהלות באווירה אחרת לגמרי דוגמת סוטריה בירושלים.

ריפוי הטראומה
כאשר אני פוגש מטופל שחווה טראומה בעקבות אשפוז פסיכיאטרי ראשון ננסה יחד להגיע למקום שיאפשר נגיעה בכאב וקבלת כלים להתמודדות אחרת עם הדברים. בעזרת כלים כגון מדיטציה, מיינדפולנס וחיבור לכוחות היצירה והחיים שבנפש נפריד בין החוויה הקשה ובין האדם כך שהוא יוכל למצוא בתוכו את הכוחות להסתכל בצורה מחודשת על המציאות ולזהות בתוכו יכולת ריפוי וצמיחה עצמית שיאפשרו בהדרגה לעשות הפרדה בין ריפוי ובין האשפוז שחווה ושהשאיר צלקת בנפשו.

פורסם בקטגוריה טיפול נפשי. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *