על היכולת לעצור דיבור פנימי שלילי

הדיבור הפנימי נובע מתוכך. לעיתים מבלי שתרצה. הוא מצייר לך את המציאות בכל צבעי הקשת, כמו אמן שטובל את המכחול בפאלטה של צבעים.

כשאתה רך עם עצמך ועם המציאות- הדיבור הפנימי יכול לרפא. אתה יכול לחוש הקלה ותחושה של היותך עטוף בשמיכה רכה שמקהה את הקוצים של נשמתך. אבל יש רגעים שהדיבור הפנימי חד כמו סכין. פוצע אותך מבפנים ומשמיע קולות שאם היו נשמעים במרחב היו פוצעים את הסביבה.

אתה מנסה להיפטר ממנו, מנסה לשדר עסקים כרגיל אבל הפאלטה מתחילה לשקוע והמכחול נשמט ממך. אתה כבר לא בשליטה אלא נסחף אחרי הדיבור הפנימי שהופך פתאום אלים. ממורמר.

מה עושים במצב כזה? איך נפטרים מהאורח הלא קרוא שבא ללון?

אחד המפתחות לעבודה עם הדיבור השלילי היא היכולת לתת לו מקום. הדיבור הזה הינו למעשה זרם תודעה שמהווה השתקפות של חללים לא מאווררים בנשמתך.

אתה לא יכול להעלים מתוכך את החלק הפצוע, החלק הפגוע. הדיבור הזה שמיסר אותך, שאתה מתבייש בו ורוצה מפלט ממנו הוא בעצם שיקוף של רובד שקיים בך. פרשנות שנתת למציאות שבה אירועי חיים מסוימים קיבלו גוון של מאבק לא צודק שבו אתה קורבן של החיים והנסיבות. נסחף חסר אונים אחרי סיפור שמישהו אחר כתב בשבילך. ההורים שלך, הגורל, האל, החיים.

הוא מתכתב עם מקום של תדהמה מול העוצמה של הפצע שנפצעת, שלמרבה הצער, כשאתה מניח למנגנוני ההגנה שלך ולהסחות הדעת אתה חש את הכאב שהוא מקרין גם עשר עשרים ושלושים שנה אחרי שהוא קרה.

במובן מסוים זה כאילו קבלת כתובת קעקע רוחנית שאינך מסוגל להסיר ושממשיכה לייצר כאב ולהקרין מתוכך למרות שאתה רוצה להיות במקום אחר. למרות שצמחת למקום טמיר שכבר לא נאחז בכאב. אתה כמעט לא מאמין שלמרות המקום שבו אתה נמצא, למרות כל מה שאתה יודע המכר הוותיק מגיע לטלטל אותך כשאתה מנסה לנוח ולשאוף אויר.

האמת היא שכמה שלא תנסה לגרש אותו הוא לא ילך. הרעיון הוא למזוג לו תה צמחים, להזמין אותו לשבת איתך ולהתיידד איתו. לתת לו תחושה שאתה מכיר אותו. אולי אפילו מבין אותו.

ממש כמו שאתה רוצה להיות מובן, שיהיה מי שיקבל אותך ברגעים הקשים שלך ויכיל אותך, כך גם הוא. מחפש מגע של יד מושטת בערפל. בעצמו אובד עצות ומחפש ריפוי.

שב איתו. תן לו מקום. הוא הרי לא מהאורחים שמבינים רמזים. ברגע שהוא דפק בדלת הוא לא אחד שיקלוט שכרגע אין לך זמן אליו. שב איתו אבל אחרת. אל תיתן לו להשתלט על השיחה. שים לו גבול. תן לו אצבע אבל לא את כל היד. אל תיזרק איתו.
זכור שכשנותנים לו מקום אבל מוגבל באיזשהו שלב הוא קם והולך. מחפש מישהו שיעשן איתו, שיזריק איתו, שירד איתו לתהום.

אם אתה מצליח להיות איתו אבל לא להיטרק איתו אתה למעשה לא נותן לו את מה שהוא מבקש. הוא רוצה לראות אותך על המנגל יחד איתו. אם הכנסת אותו פנימה ונתת לו תה צמחים בלי שיהיה לזה המשך דרמטי הוא מתבלבל.

הסימן שלך שהוא הגיע הוא הקולות שאתה שומע שמסבירים לך כמה אחרים לא בסדר, קולות של תחרות, של הקטנה, של בקורת שלא מצמיחה אותך לשום מקום. של חוסר פרגון.

כשאתה שומע את הקולות האלה, רגע לפני שנמזגת לטפל'ה של הבטון הגולמי, דחוף את קומקום הקסמים. מזוג לכם תה צמחים. תשעמם אותו למוות כמו דודה אנגליה. אדיב אבל משעמם.

תהיה הכי סחי שבעולם, שאל אותו מה שלומו ואיך היה בבית ספר ומה שלום אמא שלו. אל תתחיל לעשות לו אנליזה. ברגע שתתחילו לחפור ביחד הוא לא יעזוב ואתה יכול לשכוח מהתכניות שתכננת.

תה צמחים, נגיעה של תשומת לב והרבה סמול טוק ריק ואתה יכול להמשיך ביום שלך כמו מלך.

נתת תשומת לב, שמת מים, אבל לא צללת איתו לתוך הקומקום.

פורסם בקטגוריה התפתחות אישית. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

2 תגובות בנושא על היכולת לעצור דיבור פנימי שלילי

  1. מאת אורלי‏:

    הי זיו
    אוהבת את האתר ואת המאמרים שלך. יישר כוח!!
    ובעניין ההזמנה לתה של הדיבור הפנימי
    איך בדיוק עושים את זה ? איך משעממים אותו מבלי לחפור לו?
    האם צריך להיות במצב של מיינדפונס ?
    אשמח להכוונה.
    תודה?

    • מאת זיו טל‏:

      תודה אורלי. כיף לשמוע שאת אוהבת את החומרים באתר.
      לגבי השאלה שלך- מדובר למעשה על היכולת לקבל את המקומות בתוכי שאני לא גאה בהם. להבין שהשיח הפנימי שמביא איתו סבל הוא חלק טבעי מהחיים שלי, כמו גם מהחיים של הסובבים איתי. תרגול מדיטציית מיינדפולנס בהחלט מסייע להכיר את המצב הזה של התבוננות על הדברים בלי להילחץ מהם אבל אפשר גם בלי. תכל'ס מדובר על התבוננות מודעת במקומות בהם אנו מקצינים דברים דרך השיח הפנימי ולייצר תגובה למציאות שלא מונעת על ידי אותו שיח.
      הדבר שעוזר יותר מכל להמנע מהתגובות האוטומטיות שלנו הוא להיזכר כמה לא יעילות הן היו בעבר. כמה סבלנו בגלל ההיסחפות אחרי השיח הפנימי שנוצר בנו אל מול המציאות.
      ברגע שהחשיבה הזו מופיעה ניטל העוקץ מהשיח ואז ניתן להתרווח ולשתות את התה בנחת. אפילו לאחר מעשה אפשר להתייחס לכך בהומור, אבל על זה בפוסט אחר;-)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *