קבוצה בקו

אני מנחה עכשיו קבוצה בקו יחד עם עוסי"ת קולגה שהיא גם מנחת קבוצות. הקבוצה היא קבוצה דינמית חצי פתוחה לנפגעי נפש שעוסקת בשאלות של חיפוש משמעות. דרך הכלי הקבוצתי נעשה  חיפוש משותף אחרי משמעות אישית.

הקבוצה היא מאתגרת. התחלנו בראש דינמי לגמרי שזה אומר לשתוק ולראות מה החבר'ה מביאים. גילינו שזה יכול להכניס לחרדה שמציפה ברמה שלא איפשרה לקבוצה לזרום קדימה.

משתתפים הוצפו- נתקעו עם השאלה- "מה אתם לא מלמדים אותנו שום דבר?"

שזו שאלה שמרבים להיתקל בה בקבוצה שבה המשתתפים מביאים את התוכן, שנבנית מתוך השיח בין המשתתפים כשמנחים מכוונים את הקבוצה אך לא "מאכילים אותה בכפית" בתובנות ועצות לחיים.

החלטנו להכניס תכנים מובנים בצורת טקסטים שיש בהם סיפור או שיר שמהווים השראה לאיזשהו כיוון כללי שאנחנו מביאים ושקשור במציאת משמעות.

גילינו שאצל משתתפים כמו בקבוצה שלנו, שיש להם הסטוריה לא פשוטה מבחינת חוויות פנימיות ותחושת פירוק עזה שהם חווים, הטקסט מהווה מעין עוגן שמאפשר לקבוצה לנוע סביבו.

הוא מהווה השראה ומאפשר לקבוצה לצאת לדיון סביב מה שמובא בו.

החומרים שמובאים לקוחים לגמרי מעולמם האישי של המשתתפים.

המנחים לא נותנים עצות אלא שואלים שאלות ומנווטים את העוצמות, נמצאים שם כדי ליצור סביבה בטוחה יותר כשרמת התוקפנות או החשיפה נהיות מסוכנות אך באופן כללי אנחנו ברקע והחברים במרכז.

לאט לאט נבנית קבוצה ויש לה משמעות.

ישנו חיפוש של ביחד לעומת דיון בפחד ובחוסר אמון,

קיים ניסיון להתקרב מלווה בחשש להיפגע.

אחר כך אנחנו יושבים ביחד, הקו שלי ואני ומנתחים את מה שהיה,

איפהשהו באמצע הגליל,

רחוק מהזרקורים ומספרי האימון האישי,

במקום שלא מתרגש ממלאני קליין, פרויד ופסיכואנאליזה,

מחפשים משמעות ביחד עם המשתתפים

וכשאני נכנס לאוטו ושט לאורך הכנרת בדרך חזרה הביתה

אני מרגיש שלם.

פורסם בקטגוריה בלוג, הנחיית קבוצות. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *