המסע אל עצמך- על היכולת לסנכרן בין הייעוד והיומיום

המימוש העצמי עובר דרך היכולת לסנכרן שני ערוצים מקבילים: הערוץ הגבוה של להיות בקשר עם הייעוד שלך ומי שאתה רוצה להיות מבחינה מקצועית והערוץ היומיומי עם כל האתגרים הקטנים והגדולים שהוא מעמיד בפניך. המאמר הנוכחי עוסק בשלושת תנועות עיקריות- היכולת לזהות את הייעוד ולהיות קשוב לעצמך, היכולת להיות בערנות מודעת לאתגרי היומיום והתנועה של הסנכרון ביניהם בדרך אל המימוש העצמי.

מה הייעוד שלי?

ייעוד- מילה גדולה שיכולה להיות מלחיצה. אבל, בעצם, עם פז"ם של כמה עשרות שנים על הכדור יש לך מספיק אנפורמציה כדי להבין מי אתה ומה המאוויים שלך מבחינה מקצועית. בשביל זה אתה צריך שתי יכולות לכאורה פשוטות אבל לפעמים לא כל כך טריוויאליות- אומץ וקשב פנימי.

אומץ

למה בכלל דרוש אומץ בתהליך הזה? כי איכשהו, בחיים המודרניים (אבל גם בזמנים העתיקים) קשב לעצמך דורש אומץ לשים על hold, להשהות, את מה שהסביבה חושבת שאתה אמור לעשות עם עצמך בחיים. בעקר, וזה קצת טריקי, להשהות את השיפוט של המיינד שלך ואת חוסר האמונה העצמית וחוסר הביטחון שלך בעובדה שיש לך את תעצומות הנפש לחצוב בחיים הללו מסע משלך, מקורי, מיוחד, הרואי, ובעקר, עמוק ובעל משמעות, לך ולסביבתך.

מסתבר שהפעולה של השהייה של הקולות המקטינים והבולמים שספגת לתוכך במהלך חייך היא פעולה שדורשת אנרגיה פנימית וחשוב לתת את הדעת על השאלה: עד כמה את מוכן לעשות אותה ולשאול את עצמך מי אני וכיצד המצב הנוכחי בחיים שלי מתקשר למסע שלי אל עבר מי שאני רוצה להיות?

קשב פנימי

הקשב הפנימי, שוב, משהו פשוט לכאורה, כל  מה שהוא דורש הוא לעצור את ההמולה של היומיום ולשבת בשקט עם עצמך לפרק זמן קצוב, הוא צעד הכרחי בדרך אל המימוש העצמי. הבעיה היחידה היא שישנם המון מסיחי דעת בימינו שמפריעים לך להקשיב לעצמך. למצוא זמן איכות להתייחדות והתוודעות של האסיר מספר 8986754 שהוא אתה השבוי בנבכי הסחות הדעת שלך עם המקום השקט והיציב של הנשמה שלך שמבין היטב אילו תנאים דרושים לו עבור התפתחות מיטבית.

הקשב הפנימי מתקשר כמובן ליכולת להיות במצב תודעה מאפשר של מדיטציה, מיינדפולנס, התמקדות וכו', כולם פעולות של התכווננות לקשב לעולם ובהקשר הנוכחי, של קשב לעצמך. כי להיות קשוב לעצמך זו לא פריווילגיה, זו זכות טבעית ומצב תודעתי שחשוב מאד להיות במגע איתו, במיוחד בזמנים טרופים אלו ובהתחשב במחירים שכולנו משלמים על המקומות שבהם אנחנו לא במגע עם עצמנו.

חיי היומיום

וכאן אנחנו מגיעים אל האתגר הגדול מכולם- להבין איך העיסה שנקראת חיי היומיום שלנו עם הצרות הקטנות והגדולות, המינוס בבנק, המשכנתא, ההלוואות, הויזה, הקנסות שלא שילמנו, העבודה החצי מספקת שלנו, החותנת, החמה, הגיס, הדודה, הסבתא, האבא, האח והאחות ,הבוס, הזוגיות שקיימת ולא מושלמת או שלא קיימת ואנחנו רוצים אותה, הילדים (הקטנים, הגדולים והילד הפנימי שבתוכנו) – איך כל הבלגן הזה מתחבר בכלל למשהו קוהרנטי שיכול לתת לנו אינדיקציה לגבי הכיוון הנכון בו אנו אמורים לצעוד מבחינה מקצועית?

ובכן, התשובה היא שחיי היומיום יום שלנו הם כר נפלא שמכיל המון אינפורמציה חשובה לגבי הדרך והייעוד, כולל תמרורים ברורים שיכולים לשמש אותנו אם רק נקשיב להם.

ניקח את חשבון הבנק לדוגמא. נראה שכשאנחנו מצליחים לנשום רגע ולהסתכל מעבר לזהבה הפקידה, להלוואות ולאפליקציה של העו"ש שנראית תמימה אבל אנחנו יודעים כמה רגשות עוברים בנו ב-15 השניות עד שהיא עולה, כשאנחנו מצליחים להתבונן בחשבון שלנו התבוננות רפלקטיבית (בעזרת אומץ וקשב פנימי)- פתאום חשבון הבנק הופך למשהו אחר לגמרי.

הוא יכול לספר לנו עד כמה אנחנו ממוקדים, נחושים, אסופים, יודעים לאן אנחנו הולכים, לוקחים אחריות על חיינו. אם יש פער גדול בין היש והאין בחשבון אנחנו צריכים לערוך התאמות בדרך בה אנחנו הולכים. וכאן מגיע האתגר הגדול של הפוסט הזה והוא:

כיצד אני מתרגם את האינפורמציה שמגיעה אלי מחיי היומיום לעשייה שמסונכרנת עם הייעוד שלי?

למשל במשימת מילוי חשבון הבנק אפשר להיכנס לפאניקה ולהתמקד רק במשימה של למלא אותו.

נגיד (אופציה שעלתה בעבר) לחשוב איך אני יכול לנצל את כשרון הכתיבה שלי ולכתוב לאתרי אנטרנט שמקדמים כתבות שונות שאין לי קשר אליהן). אבל, אפשר גם לנסות לעשות תהליך המתבונן איך אני יכול להשתמש בנתונים שזורמים אלי מהמרקע הבנקאי שלי ולהעמיק את ההתמקדות שלי בתהליך האישי שלי. לדוגמא (דוגמא אמיתית) אני יכול להבין שכרגע נכון לי לעבוד בפרויקט שדורש ממני יותר נסיעות ושהייה במרחב הציבורי שכולל תקשורת עם המון גורמים מורכבים אבל שמסתנכרן עם היותי איש טיפול ועם האני מאמין החברתי שלי ולחכות עם יוזמה שקשורה בפיתוח קליניקה פרטית. בתנועה הזו אני אומר לעצמי שאני לא נע במרחב בלי התחשבות במצבי הכלכלי ובלי לקיחת אחריות על חיי, אבל אני בודק איך חיי היומיום שולחים מידע שאני חייב להתחשב בו, בלי לוותר על הדרך והכיוון אליו אני רוצה להגיע.

חשיבותו של המיקוד הפנימי

בכדי להצליח לבצע את הסנכרון בין הייעוד וחיי היומיום אתה צריך להיות ממוקד. זו לא משימה פשוטה לעקוף את חומות ההגנה הפנימיות שהקמת לאורך שנים ושמונעות ממך לעשות תהליך יעיל. החומות הללו ניזונות מהרצון בגירוי מהיר, בבריחה מהכאב והסבל שמביאה איתה השהייה במרחב לא בטוח ולא ודאי ומהרגלים מזיקים כאלו ואחרים שסגלת לאורך השנים.

בכדי לבצע סנכרון מוצלח ולנוע קדימה דרושה מידה לא מבוטלת של כוח רצון ויכולת לזהות את הדפוסים הרעילים שמשאירים אותך במקום. מיקוד פנימי הוא המנגנון שמזקק את כל הפסולת, מצליח להפריד בין התבן והמוץ של הנשמה ולהביא אותך למצב של מוכנות לשינוי שמשתהה שנים במהלכן אתה תקוע בלופים מחשבתיים ורגשיים.

אהבתם את הפוסט? צרו איתי קשר ונצא לתהליך של 10 מפגשים לסנכרון בין הייעוד וחיי היומיום בדרך להגשמה העצמית.

זיו 052-5385880

פורסם בקטגוריה בלוג, התפתחות אישית. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *