הקונפליקט בין מי שאני ומי שהייתי רוצה להיות

קיים קשר לא רק בין מי שהיית למי שאתה אלא גם בין מי שאתה כרגע ומי שאתה רוצה להיות. מבחינה פנימית קיים פרדוקס מובנה בין העובדה שהאדם, כמו היקום משתנה תדיר ונמצא בתנועה פנימית ובין הצורך הפסיכולוגי שלו בוודאות ובסטטיות.
החיפוש אחר עתיד מובטח
חוסר הביטחון העצמי והיווצרות הספק העצמי קשורים לחיפוש אחר קיפאון ועתיד מובטח במקום שבו יש רק הווה מתהווה. כאשר האדם נתקל במה שהוא תופס כמכשולים בדרך למימוש העצמי שלו, הוא למעשה נתקע על אי בים הזרימה הפנימית משום שהוא מנסה לכפות על המציאות את האופן בו הוא חושב שהדברים אמורים להיות. במקום לזרום עם המציאות ולגלות את מי שהוא עכשיו הוא נתקל בקיר המורכב מהתפיסה שלו לגבי איך המציאות אמורה להיראות.
יציאה מאיזון
קיים גבול דק בין ליצור מציאות שהיא בהתאמה למי שאתה ובין היווצרות קבעון מחשבתי ואנרגטי שנובע מתסכול מכך שהמציאות אינה מה שחשבת שהיא אמורה להיות.
חוסר קבלה עצמית שמתפתח להלקאה עצמית הוא אינדיקציה לכך שהמערכת הפנימית נמצאת במצב בו הספק העצמי מזין את עצמו והאדם יוצא מאיזון.
אתן שתי דוגמאות לנושא בכדי להבהיר במה הדברים אמורים:
דוגמא א'- פרנסה
1. אדם חושב שהוא אמור להרוויח סכום מסוים ממה שהוא עושה ונוצר אצלו תסכול מכך שאינו מצליח להרוויח את הסכום שהוא חושב שהוא אמור להרוויח.
בדוגמא זו למעשה האדם מחליט שהדברים אמורים להיות באופן מסוים. הוא אינו מקבל את העובדה שהתהליך שהוא עושה דורש זמן ומיקוד יומיומי שבסופו של דבר, אם יגלה נחישות והתמדה יביא אותו להרוויח סכומים שונים מאלו שהוא מרוויח כרגע.
במידה והוא היה פשוט נותן לעצמו להיות, מתוך קשב לטיפוס האישיות שלו ומתוך הבנה שהוא עושה יותר מדי ממשהו מסוים ופחות מדי ממשהו אחר בגלל הפחד שלו או בגלל קבעון שנוצר אצלו, הדבר היה מאפשר לו התפתחות טבעית שהייתה מובילה מאליה להתמקמות שונה שלו בשדה העשייה.
הכיוון הוא תמיד אחד- עשייה שמובילה לפרנסה
הכיוון הוא תמיד אחד- עשייה שמובילה לפרנסה ולא להפך. אצל הרבה אנשים קיים היפוך בין הדברים- הם מסמנים סכום כסף אליו הם רוצים להגיע או צורך חומרי סביבם ומתוסכלים מכך שהמציאות אינה מתיישרת עם מה שפנטזו. לעומת מצב כזה קיימת תנועה אחרת בה הם מזהים מי הם ומה נכון להם ומתוך המקום הזה, שמאפשר קשב והתחשבות במכלול התנועות שמרכיבות אותם, מתפתחים לאט ובטוח באופן שבסופו של דבר מכוון אותם באופן טבעי למקום בו הם אמורים להיות.
דוגמא ב'- הורות
2. אדם פוגש במערכות יחסים עם ילדיו תסכול הנובע מכך שהם אינם מגיבים אליו באופן בו הם אמורים להגיב לדעתו.
במקרה זה קיים רצון שבדרך כלל הוא אוניברסלי לקבל אהבה ללא תנאי מילדיך. בדרך האדם מגלה שילדיו הם בעלי רצונות ותפיסות משלהם ושהם צריכים תנאים מסוימים בכדי להיות במצב הרמוני. ההתנגשות בין מה שהיה רוצה לקבל מהם ובין מה שקיים כרגע נובעת מחוסר המוכנות שלו לקבל את העובדה שהדברים אינם כפי שהיה רוצה לראותם. במצב כזה בדרך כלל הספק העצמי פורח והאדם ייכנס למצב של הלקאה עצמית ותסכול עמוק.
ליצור ולהיווצר
יש מקומות בחיים בהם תסכול עמוק הוא מנוע שמאפשר לאדם להיכנס למשבר הדרוש לו בכדי להניע את עצמו, אולם, פעמים רבות יש שימוש יתר בכניסה למצב של תסכול. האדם בורח לשם מהר מדי ולמעשה מוותר מראש על התהליך האיטי וההדרגתי של ההקשבה לעצמו ולמציאות ועל היכולת שלו מתוך הקשב הזה ליצור ולהיווצר.

פורסם בקטגוריה בלוג, התפתחות אישית, כללי. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *