הקושי כמורה דרך

אנחנו כולנו מחפשים נוחות. מכורים לנוחות שחומקת מאיתנו. אבל מה לעשות, לכל אחד מאיתנו יש אזור בחיים שבו לא נוח. אצלי זה כסף אצלך זוגיות, אצלה בריאות של עצמה של הילדים ואחר תומך בהורה מזדקן. למישהו תמיד לא נוח באיזשהו מקום. ואולי לא נוח לך עם עצמך, בתוכך, אולי הגלים האלו של חוסר הנוחות הופכים אותך וקשה לך לחוש נוחות למרות שהכל מסביב דוקא נראה נחמד.
יותר מדי נחמד יכול להפחיד. כי בן אדם צריך חוסר נוחות. חוסר הנוחות מדרבן , מאתגר, מוסיף לחיים טעם שחיים נוחים מדי לא מאפשרים לחוות אותו.
במאה האחרונה העולם המערבי נהייה הרבה יותר עשיר מפעם. עשיר מאד יחסית למה שהיה. עשיר באופן אבסולוטי, למרות שיש הרבה עניים בעיני עצמם. ובכל זאת החיים יותר נוחים.
ובמקביל מה קרה?
דכאון וחרדה הרימו ראש. הרבה דכאון והרבה חרדה. גלויים, סמויים, בראש חוצות ובין הסדינים, בדלת אמות ובתור למרשם. בסתר ובגלוי.
רחמים עצמיים
ומאחורי הדיכאון והחרדה יושב הר קטן (או גדול) של רחמים עצמיים. ועל ההר הזה יושב האדם ומנגן במפוחית בלוז על החיים שלא היו לא , או שלא יהיו לו. מבכה את מר גורלו. באופן כללי או באחד התחומים (זוגיות, פרנסה, בריאות וכ'ו).
והרחמים העצמיים האלו מפילים את האדם עוד יותר לתוך החור שנמצא בתוך ההר שנמצא בתוך הלב שלו.
ואז,במקום לבחור להתמודד ולקחת את עצמו למחוזות יצירתיים, במקום לצאת לריצת מרתון שתיקח אותו אל המשמעות, הבן אדם מרגיש מנוון. מרגיש רפיון שרירים שלא מאפשר לו לרוץ כפי שהיה יכול לרוץ אם היה מתעל את האנרגיה של הקושי לאנרגיה שמדרבנת אותו.
ליהנות מהאתגר
ויש אנשים כאלו, שאתה רואה אותם, למרות הקושי שחוו לוקחים את עצמם קדימה ורצים למרחקים שאף אחד לא חשב שהם אפשריים. מן דמויות מעוררות השראה, שיכלו לרחם על עצמם, בהחלט יכלו, אבל לקחו את עצמם למחוזות אחרים.
והאמת שאתה יכול להיות אדם כזה, אם תדע לתעל את האנרגיה של הקושי לרוח שגורמת לשבשבת שלך להסתובב ומשום מקום, כמו טורבינת רוח מפעילה אותך לעשייה שתיקח אותך קדימה.
ואז החומה הזו שאתה נתקל בה בחיים האישיים שלך הופכת למשהו שאפשר להתחיל להתמודד איתו. במקום שהוא ירפה את ידיך הוא דוחף אותך להתבוננות עמוקה על החיים ולהבנה שזה לא כמו שנראה לך. שלכולם יש את החומות שלהם.
חומות של תקווה
והחומות האלה, כשאתה מתחיל להתיידד איתן ולהבין שהן יכולות לחבר אותך אל עצמך ולאו דווקא מפרידות אותך מהנוחות שאתה מפנטז עליה, הופכות לחומות של תקווה. לחומות שגם אם יש בהן קושי והרבה קושי, הן יכולות גם ללמד אותך דבר או שניים על עצמך ועל היכולות שלך.
דבר שאולי היית מעדיף לא ללמוד, היית מעדיף לשכב בערסל ולאכול קרטיב או לקרוא עיתון או ללעוס פפאיה אבל החיים הכריחו ומכריחים אותך לחיות אחרת ממה שחשבת שיהיה נוח לחיות.
ואלו החיים שלך.
ומתוך החיים האלו אתה מחויב למצוא את הנתיב שלך וללמוד מה מחכה לך עליו.
אין לך ברירה.
זה או להתחבר לנתיב שלך או להתכחש לו. והכחשה לא תיקח אותך למקום יוצר. היא תיקח אותך לרפיון הורס.

פורסם בקטגוריה בלוג, התפתחות אישית, כללי. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *